מהר"ם על חולין ק״ח

1 בגמ' ומאי קסבר אי סבר אפשר לסוחטו מותר וכו'. צריך ליישב לישנא דגמרא מאי קאמר מאי קסבר וכו' פשיטא הא בהדיא קאמר חתיכה עצמה נעשה נבילה דהיינו כאילו אמר דאפשר לסוחטו אסור ועיין בהר"ן בסוף הפרק דהאריך בפי' שיטה זו:

2 ברש"י ד"ה אמר רב וכו' אם יש טעם באותה חתיכה לאסור את כל הקדירה. הלשון מגומגם ונראה שכך ר"ל הא דקתני במתני' אם יש בה בנותן טעם אסור הוי פירושו אם יש בנותן טעם באותה חתיכה אסור כל הקדירה דכיון דנאסרה החתיכה וכו' וק"ל:

3 בתוס' ד"ה טיפת חלב וכו' כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב איירי כדפרישית בפ' גיד הנשה כצ"ל:

4 ד"ה מבשר וחלב וי"ל דאביי קבלה מרבא וכו'. רצה לומר דמתחלה היה סבר אביי כדאמר הכא דנפקא לן טעם כעיקר מבשר וחלב ולאחר שדחה רבא הכא אז למדו רבא ההיא ברייתא דפליגי בה ר"ע ורבנן כדאיתא פרק אלו עוברין חזר בו אביי וקבלה מרבא וכן משמע בההיא סוגיא דפ' אלו עוברין דגם אביי ידע אותה ברייתא:

5 ד"ה אמר רבא וכו'. אבל טעם כעיקר הוי דאורייתא כדפרישית פ' גיד הנשה כצ"ל:

6 ד"ה דאמר רבא קסבר רבי יהודה וכו' וא"ת אמאי לא פריך מדרבי יהודה גופיה וכו'. לשון התוס' נמשך עד למטה דקאמר אדרבא כאילו אמר אמאי לא פריך מדר' יהודה ארבא דמפרש דברי רבי יהודה דס"ל סלק את מינו וכו' והכא אמר רבי יהודה דחתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות ולא אמר סלק את החתיכות שהן מינה והרוטב תבטל את חתיכת האיסור וק"ל:

7 בא"ד ועי"ל דברייתא דרבי יהודה משמע שפיר דאין ברוטב ס' לבטל וכו'. יש מקשין א"כ מאי פריך נמי ארב דלמא רב איירי נמי כשאין ברוטב ס' לבטל החתיכה ויש ליישב משום דרב סתמא קאמר משמע ליה דבכל ענין קאמר שאוסרת כל החתיכות ועוד יש ליישב דהשתא בתירוץ זה ס"ל לתוס' ולגמרא דגם רב ידע ברייתא דלקמן וא"כ קשה מאי אשמועינן ולא הל"ל אלא הלכה כרבי יהודה אלא ודאי אתא לאשמועינן דבכל ענין אוסרת כל החתיכות אפילו איכא ברוטב ס' דזה לא שמעינן מברייתא ולכך פריך שפיר ארב לימא פליגא ארבא וק"ל אבל לשון התוס' משמע ודייקא כישוב הראשון:

8 בגמ' חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא. פירוש א"א בשלמא אפשר לסוחטו מותר אתי שפיר דאין אותו מעט חלב שנבלע בבשר נעשה נבילה דמשום מאי יהא נבילה משום אותו טעם בשר הנבלע באותו מעט חלב ואותו טעם בשר הוא נסחט כשאותו מעט חלב נתערב עם שאר החלב שביורה:

9 בתוס' ד"ה אמאי מותר וכו' צריך תרי ששים וכו'. משום דמעט הרוטב הנבלע בבשר חתיכת הנבילה נעשה נבילה וכשחוזר ונפלט ברוטב אוסר הרוטב במין במינו וקשה לר"י לדבריו וכו' וכלל דברי התוס' הוא דכיון דאותו מעט רוטב הנבלע בבשר לא נאסר אלא מטעם הבשר אין אוסר מטעם מין במינו דאין בה בנאסר יותר מבאוסר והא דפריך חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא וכן לפי המסקנא היינו כשהחלב גם כן נאסר מן התורה שאז אין החלב מקרי נאסר אלא הוא האיסור עצמו אבל הרוטב הנבלע בנבילה ונפלטה לא מקרי איסור עצמו אלא נאסר וכן לפי מאי דמשני גדי אסרה תורה דאין החלב אסור מן התורה מקרי ג"כ נאסר ולכך אין אוסר משום מין במינו:

10 ד"ה שנפל לתוך יורה וכו' ועוד דאם כן יהא אסור להגעיל שני כלים וכו'. אין לשון סתירה הוא אלא ר"ל חדא דטעם זה לא מסתבר ועוד דגם לפי טעם זה אינו מספיק אלא להגעיל כלי אחד בפני עצמו אבל יהא אסור להגעיל שני כלים וכו':